‪Google+‬‏ התחלה חדשה בתל-אביב הקטנה: מלון פלטין

התחלה חדשה בתל-אביב הקטנה: מלון פלטין

ראשית פעילותו של מלון פלטין: "מאורע הרחוב של אמש"
באמצע שנות העשרים, בימי העלייה הרביעית, תל-אביב ידעה תנופת גידול דמוגרפי ובעקבותיו השקעות פרטיות ופיתוח, שיצרו את אחד מזינוקיה הכבירים ביותר. היו אלא ימים של בניין והתרחבות שהפכו כעבור כשנה לימי משבר כלכלי הקשה ביותר שידעה העיר.
בה בעת צמח בעיר ענף התיירות. התיירים - יהודים בעיקר - הגיעו מרחבי העולם לראות את הפלא הגדול של העיר העברית הראשונה כבר משנותיה הראשונות כשכונה של יפו. התיירים הפגינו העדפה ללינה בעיר ולא ביפו הסמוכה שבה לרוב דרכה כף רגלם לראשונה על אדמת ארץ-ישראל.
נדמה כי הציפייה להתפתחות תנועת התיירים בעיר בפרט ובארץ בכלל הביאה את ד"ר אהרון מאיר מזי"א, הרופא המדופלם, המהנדס והבלשן הירושלמי, ואת חתנו צבי איזקסון, היזם וחלוץ הפרדסנות, להחליט לבנות מלון בעיר. יש המספרים כי איזקסון תוך נסיעותיו התכופות מירושלים לשפלה בענייני הפרדסנות והצורך ללון בתל-אביב עמד על המחסור בבית-מלון מתאים לדרישותיו.
כך החל להיבנות מנה בית המלון על מגרש בקרן הרחובות אחד העם ונחלת בנימין, שהחזיק ד"ר מזי"א מאז לידתה של השכונה הצעירה, (בעקבות רישום הקרקעות שלה על שמו לאחר רכישתן בימי התורכים).
"והנה יום אחד באו פועלים ובידיהם מעדרים ומריצות" תיארה ציונה רבאו בזיכרונותיה את תחילת העבודה בשנת 1925 לפני 90 שנה. "הם החלו מיישרים את המגרש, מניחים קרשים לאורכו, על פניהם הובילו את המריצות העמוסות חול... הם חפרו עמוק באדמה, יצקו בטון, ותוך זמן מועט קם ה"מלון" המפואר של תל-אביב".
התכנון של אחד המבנים יוצאי הדופן בתל-אביב הועבר לידיו האמונות של האדריכל אלכסנדר ברוואלד. ואכן האדריכל הוציא תחת ידיו שכיית חמדה בזרם האדריכלות האקלקטית הבולטת עד היום בנוף העירוני בלב ההיסטורי של תל-אביב. הבניין ניכר במילון הצורות הלקוח מהאדריכלות המוסלמית ששולבו בעיבוד חדשני והרמוני בחזיתות של הבניין. הכניסה המפוארת מצד רחוב אחד העם הודגשה במרפסת בולטת כלפי הרחוב עם קשתות מזרחיות. בשלט שניצב בחזית המגרש ופירט את העושים במלאכה (בין השאר חברת סולל בונה) הוצג ברוואלד בשלט כאחראי על "קישוט אמנותי".
גם בהנהגת תל-אביב הבינו את חשיבות המיזם ולכן הותרו ליזמים חריגות כגון האישור לבנות לגובה 4 קומות, למרות שעל פי התקנות העירוניות היה אסור לבנות יותר משלוש קומות. הנימוק היה "ערך גדול למלון כזה בשביל התפתחות תל-אביב", וההכרה בתרומתו העתידית לפיתוח התיירות לעיר. כך נולד הבניין הגבוה ביותר בעיר והמלון הגדול ביותר.
המבנה כלל 60 חדרים וכן היו בו "אולם מיוחד לביליארד, אולם ריקודים עם רצפת העץ הראשונה בעיר ומעלית ראשונה בבית-מלון בתל-אביב [...] מטבח ומסעדה", סיפר אליהו איזקסון, נכדו של הרופא. אליהו הכיר את המלון מקרוב מאחר והתגורר בו עם הוריו תקופה מסוימת, כאשר אביו הפעיל את בית המלון.
אבל לפני כן סיכמו היזמים עם ברסקי הירושלמי על ניהול והפעלת בית המלון (עד אשר הוא פשט רגל והנכס הוחזר לבעליו). הציוד נרכש, העובדים גויסו והכל היה מוכן לקראת פתיחת המלון שהיה במידה רבה "אי של אירופה בתל-אביב".
אולם את בניית המבנה המפואר ליווה המשבר הכלכלי שגילוייו הראשונים היו בשלהי 1925, והלכו והעמיקו בשנת 1926. לדעת רבים היה המשבר הכלכלי חמור ביותר בתקופת המנדט הבריטי, שהביא לעצירת גל הפיתוח והבנייה מהגדולים שידעה תל-אביב עד כדי העמדת עתידו של המפעל הציוני בסימן שאלה.
ודווקא על רקע זה התקיים אירוע הפתיחה של המלון המפואר ב-30 באוגוסט 1926, עליו דווח למחרת בעיתון הארץ:
"אתמול בארבע וחצי אחה"צ, במעמד קהל גדול של מוזמנים מבאי כוח כל סוגי התושבים חגגו את חנוכת המלון הגדול 'פלטין'. לשולחנות ערוכים המקושטים ישבו האורחים שחלק גדול מהם באו מיפו ומירושלים והיטיבו את ליבם ביין ומגדנות.
הד"ר מאזיה, בעל הבניין ברך את האורחים ודיבר על חשיבות המלון הגדול בשביל העיר והביע את שמחתו שזכה להיות הראשון שהקים מלון מפואר בתל-אביב, כמו שזכה לפני כמה שנים לנטוע פה את הפרדס הראשון הגדול בארץ. הד"ר מאזיה הביע תודתו לכל אלה שהשתתפו בעבודת הבניין, בייחוד למהנדסים ולפועלים שהתמסרו לעבודה בכל נפשם והשתדלו להוציא מידם דבר מתוקן ומשוכלל. הנואם ציין שחוכר המלון ה' בארסקי עשה מצידו את כל ההתאמצות האפשרית כדי לשפר את המלון ולרהט אותו בטוב טעם, והוא בטוח שהמלון יהיה לתפארת העיר.
ממלא מקום ראש העירייה, ה' בלוך נאם ועמד על חשיבות המפעל בשביל תל-אביב שעד עכשיו הורחקה מדרך התיירים על ידי מעצורים שונים.
בשעה תשע וחצי נערכה במלון 'פלטין' סעודה גדולה ונשף ריקודים שבו השתתפו כמאתיים וחמישים איש, בהם הרבה אורחים שבאו מירושלים, מחיפה מצריפין ומשאר ערי ארץ-ישראל. בין האורחים היו פקידי ממשלה גבוהים ונכבדי השכנים שלנו.
על בית המלון שהזהיר ברוב פנסיו ועששיותיו צבא במשך כל הערב קהל של סקרנים", (הארץ, 01.09.1926).
אולם בעיתון דבר, עיתון הפועלים, תואר "מאורע הרחוב של אמש" במבט אחר ביקורתי מאד על הפערים החברתיים כשברקע מידפקת המציאות הכלכלית:
"מאות אנשים הצטופפו על המדרכות בסביבות הבית להסתכל במשתה הראשון שנערך בו, על כל מנהגי ההידור החיצוני "מהעולם הגדול". בפעם הראשונה הצטיירו על גבי מראה הכללי של תל-אביב באופן כה בולט הקווים החריפים ביותר של הקונטרסט, מצד אחד בית ענקי שטוף אור, שוקק תנועת אורחים ומלצרים לבושים "בגדי נשף", בתוך שפע של מותרות ומצד שני – המון מסתכלים נגועי מחסור", (דבר, 01.09.1926).
אולי מעניין לגלות כי העיתון מדווח על 80 פועלים שביניהם מספר מלצרים וטבחים סודאנים...
שמו של המלון המפואר על אולמיו ומלצריו לבושי הפראקים והסמוקינגים, בו לנו כל המי ומי שביקרו בתל-אביב, הוצע על ידי ד"ר מזי"א ומובנו ארמון. כיאה לשמו סיפרה ציונה רבאו בזיכרונותיה:
"כארמון נראה בעינינו, חדרים עם חלונות מקומרים הפונים למרפסות פרטיות, חדר אוכל, חדרי קבלה וחדרי אורחים... הבית היה לוטה בסוד, ונראה כנטע זר ברחוב שלי. אנחנו, פשוטי העם, לא העזנו להיכנס פנימה".

 


תפריט דף הבית טלפוןפייסבוק