‪Google+‬‏ נמל תל-אביב

נמל תל-אביב

נמל תל-אביב
 
לפני כ-15 שנים היה נמל תל-אביב מקום די מוזנח, ופעלו בו מועדון צלילה, מועדוני ריקודים, ומחסני סחורות. מאז שהנמל שינה את פניו ניתן לטייל על רציף העץ לאורך קו המים, ליהנות מהמסעדות ובתי הקפה הרבים, ומהעסקים השונים, ובשעת השקיעה הגדולה (ולא רק כמובן)ניתן להזכיר את הימים ההם בשנת 1936, בהם עשה היישוב העברי צעד חשוב בהתפתחותו כאשר פתח לעצמו שער משלו אל הים, והחלום על כיבוש הים הוגשם.
 
אמנם כיבוש הים לא נכלל בגדר 'החלום הציוני', אך חלום על נמל עברי בתל-אביב נולד כבר בשנת  1914, במוחו הקודח של מאיר דיזנגוף, ראש הוועד של השכונה. באותה עת תל-אביב היתה עדיין פרבר של יפו, ונמל יפו תפקד כשער הימי החשוב בארץ לסחורות ולנוסעים. בשנות העשרים טירפדה ממשלת המנדט יוזמה דומה להקמת מזח פריקה בקצה רחוב אלנבי. ארגונים שונים ביישוב פעלו למען כיבוש הים והעבודה העברית בנמלי הארץ. שמטרתם היתה להכשיר את הנוער לימאות ולשיט עבריים ולהחדיר לתודעת הציבור את נושא כיבוש הים.

רצח 9 יהודים ביפו ובשכונות היהודיות ב-19 באפריל 1936, היווה את נקודת המפנה במימוש החזון, וסימן את פרוץ ה'מרד הערבי הגדול' בו הופנה זעמם של הערבים נגד היישוב העברי וממשלת המנדט. בנמל יפו, שהיה למעשה בשליטה ערבית, הוכרזה שביתה כללית והקשר בין יפו לתל-אביב ניתק. השביתה נמשכה חצי שנה, במטרה לחנוק את היישוב העברי.  מאחר וחלק ניכר מתנועת הסחורות בנמל נועד לתל-אביב.  

 השביתה הגבירה הלחץ על ממשלת המנדט מצד הנהגת היישוב בקריאה לנתק את תל-אביב מהתלות הכלכלית ביפו על ידי הקמת נמל לתל-אביב.
ב-15 במאי 1936 התקבל האישור מממשלת המנדט להקמת מזח פריקה בחוף העיר. מקום הנמל העתידי נקבע בחוף 'יריד המזרח'.

תוך 24 שעות נבנו כביש, צריף למכס ומזח עץ קצר בחוף, וחודש לאחר פרוץ המאורעות, ב-19 למאי, נולד נמל תל-אביב - הנמל העברי הראשון. האנייה 'צ'טוורטי' נושאת מטען שקי מלט, עגנה בלב ים מול מזח העץ. רב החובל זאב הים, ניהל את הפריקה האיטית של השקים. "ושק המלט הראשון נישא על כתפיו של סבל עברי אל החוף של העיר העברית" לקול שירת 'התקווה' של הקהל שליווה בהתרגשות את העמסת השקים על המשאיות. שני השקים
הראשונים שנפרקו בחוף תל-אביב הוצגו לימים במוזיאון תל-אביב בבית דיזנגוף.


בין אלפי הצופים שבאו לחזות בהולדת הנמל העברי הראשון היה גם מאיר דיזנגוף, שאמר בנאומו:
"לא נזוז מחוף תל-אביב. אנו מתחילים לאט, עושים מזח. תבואנה ספינות. פה יהיה נמל גדול, שממנו תצאנה
ספינות לעולם... כאן, בנמל, תהיה תנועה וחיים. יבואו עולים תבואנה סחורות, תישלח תוצרת הארץ... הכול
יתקיים אם יהיו רצון ואמונה!"


באותו לילה נשטף מזח העץ בגלי הים, ובמקומו החלו לבנות מזח קבוע מברזל שהושלם בסתיו 1936. לאור מגבלות שהשיתו שלטונות המנדט על השקעת העירייה בפיתוח הנמל, הוקמה בסוף מאי 1936 חברת המניות 'אוצר מפעלי ים בע"מ' למימון בניית הנמל והפעלתו. בחברההיו שותפים גופים ציבוריים ופרטיים שהיו קשורים בעבודת הנמל. 

הציבור נקרא על ידי מנהיגיו להתגייס ולרכוש מניות, ולקחת חלק במפעל הלאומי.  בני היישוב מכל קצות הקשת הפוליטית נרתמו בהתלהבות להקמת הנמל. בתוך ארבעה ימים נמכרו 38,000 מניות בסכום של 75,000 לא". הנמל שהוקם אך ורק בכוחו הכלכלי של היישוב העברי היה גאוות היישוב.

מכאן החל ולשקוד על תוכניות לפיתוח, שכלול והרחבה של הנמל בניצוחו של יעקב בן סירה. העבודות התבצעו
ביום ובלילה לאור זרקורים. בתחילת 1937 הושלם המעגן. עוד בטרם הושלם שוגר ממנו ב-24 בדצמבר 1936  משלוח גדול ראשון של תפוזים לאנגליה, בנוכחות מכובדי העיר. התיבה הראשונה הוגשה כשי למלך ג'ורג' השישי.


גאוות היישוב היתה גם על כך שהנמל כולו הופעל על ידי עבודה עברית. ראשוני הפועלים העבריים
המקצועיים בנמל היו פועלים סלוניקאים, שגוייסו לעבודה בנמל חיפה על ידי אבא חושי בתחילת שנות השלושים.  לקראת פתיחת נמל תל-אביב עברו חלק מהסלוניקאים החיפאים לעבוד בנמל תל-אביב. מספר העובדים בנמל העיד על היקף הפעילות בו: בשנת 1939 עבדו בו כאלף פועלים.

בספטמבר 1937 אישרה ממשלת המנדט להוריד נוסעים בנמל. יום פתיחת נמל הנוסעים, ב-23 בפברואר 1938, היה יום חג גדול בנמל ובעיר,בנוכחות הנציב העליון סר ארתור ווקופ וראשי היישוב.  בשל הים הסוער הורדו הנוסעים הראשונים בנמל חיפה.

משה שרתוק (לימים שרת) היטיב לבטא את גודל הרגע:
"העיר העברית הראשונה שהוקמה על חוף הים הגיעה לשלמותה: נבנה בה הנמל העברי הראשון." תפסה את מקומה ההיסטורי של יפו כשער לארץ-ישראל, והכינוי 'שער ציון', הועתק לנמל תל-אביב. אחד האירועים המרגשים בסוף תקופת

בתחילת מלחמת העולם השנייה שותקה כמעט לגמרי הפעילות בנמל. מעל הנמל ריחפה סכנת הסגירה.
בשנות המלחמה הופעל ציוד רב מהנמל במסגרת הצי הבריטי, מבנים הוחכרו לצבא הבריטי, ופועלי הנמל התגייסו לצי. רבים מהם נפלו בשבי הגרמני,  במרץ 1941.

לקראת סוף המלחמה נבנו בנמל שתי ספינות שולות מוקשים עבור הצי הבריטי כתרומה למאמץ המלחמתי.
הספינות נבנו מעצי איקליפטוס מיערות חדרה. ערב הקמת המדינה, מילא הנמל תפקיד מרכזי באספקה
ליישוב ובפריצת ההסגר על יבוא נשק שהוברח בהיחבא דרך הנמל. יום לאחר הקמת המדינה הפציצו מטוסים מצרים את הנמל וארבעה אנשים נהרגו.

לאחר הקמת המדינה הנמל שב לפעול בצל נמל חיפה. בשנות החמישים נידונה בממשלה השאלה היכן לפתח נמל עמוק מים נוסף. ההחלטה נפלה על אשדוד. חלקו של נמל תל-אביב בתנועת הנוסעים והסחורות. לאמיתו של דבר הנמל לא היה לנמל גדול ותל-אביב לא הפכה לעיר נמל.

כמעט 30 שנה לאחר פריקת שק המלט הראשון ננעלו שערי הנמל ונפסקו הפריקה והטעינה. תהליך ההתחדשות העירונית באזור נעשה בניצוחה של האדריכלית אורנה אנג'ל שניהלה את חברת אוצר מפעלי ים וצוותה, בתמיכת ראש העיר רון חולדאי.


בנוסף לבינוי ולפיתוח, נעשו פעולות אשר נועדו להנציח הסיפור ההיסטורי של הנמל כגון שילוט היסטורי וכן שיקום המנוף מדגם הפטיש בתרומת זאב גרליץ (ואחרים) ובשיתוף עם המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

כך הנמל הוצעד לקראת עתיד חדש, המשמר גם את זיכרון העבר.

 
תגובות הוסף תגובה הוסף תגובה


תפריט דף הבית טלפוןפייסבוק