‪Google+‬‏ אור בתל-אביב

עיר עוטפת אור


 "כשהוא מדליק את הפנס
כאילו מביא הוא לעולם עוד כוכב אחד,
או עוד פרח,
ובכבותו את הפנס,
דומה כי הפרח נרדם,
או הכוכב שוקע בתנומה."

אנטואן דה סנט אכזופרי, הנסיך הקטן
 
 "עיר עוטפת אור" - האור ברחובות תל-אביב
 
לקראת חג החנוכה המתרגש עלינו בשבוע הבא, נספר הפעם כיצד האירו את רחובות תל-אביב באור החשמל.

האיש שעמד מאחורי חזון "חישמולה" של תל-אביב הוא כמובן פנחס רוטנברג, שנודע כ"זקן מנהריים". הרעיון לחשמל את תל-אביב נולד עם לידתה של תל-אביב.

עקיבא אריה וייס, ממייסדי תל-אביב, האיש שהביא לידי ביצוע את הרעיון, כתב בשנת 1906, לפי סיפורו, את העלון (הפרוספקט) לקראת הקמתה של השכונה אחוזת בית, ממנה צמחה תל-אביב, (הנוסח המצוי בידינו הוא מתוך מכתב שכתב וייס רק בשנת ה-25 לתל-אביב, 1934, למערכת כתב העת 'כלנוע') ובו התייחס לעניין החשמל ברחובות    
העיר:                                                                              
"בעיר זו נסדר את הרחובות בכבישים ומדרכות, במאור חשמלי, בכל בית נכניס מים ממעייני הישועה [...] כמו בכל עיר מודרנית שבאירופה".

החזון התגשם בשנת 1923 בעיר העברית הראשונה שהפכה לעיר הראשונה ש"חושמלה" בארץ-ישראל.
אך לא היתה זו הפעם הראשונה שבה דלק אור החשמל בארץ.

הפנס הראשון שהופעל בגז הודלק בצומת הרחובות שדרות רוטשילד והרצל. לאחר מכן היה פנס גם ברחוב אחד העם וברחובות נוספים.
הרחוב התל-אביב הראשון שהואר באור מזרם החשמל היה, ככל הידוע לי, רחוב פינס, שלפי הסיפור הוארו בו כמה מנורות רחוב בזרם שהופק מגנרטור של מכונת ההקרנה בראינוע עדן הסמוך, בשנת 1914.

ד"ר מרדכי נאור מספר בספרו "ברכת החשמל" על כך שבתל-אביב כבר הותקן בשנת 1920 גנרטור חשמלי כדי להפעיל משאבת מים, וכן כדי להאיר מספר רחובות ולספק חשמל לתושבי העיר. גנרטור של 35 קילוואט, האיר מספר רחובות מרכזיים. עוד הוא מספר ששנה לאחר מכן היו בעיר 65 פנסים רחוב. מהם חמישה גדולים במקומות מרכזיים כל אחד מהם בעוצמה של 600 'נרות' (ואט). פנסים אחרים היו קטנים יותר "רק" 50 'נרות' (ואט) כל אחד.


החזון של המהנדס פנחס רוטנברג היה להקים מספר תחנות הידרו-אלקטריות, בהן תיכנן לנצל את מקורות המים בארץ-ישראל להפקת חשמל. רוטנברג עלה לארץ בשנת 1919. קדם לעלייתו סיפור חיים מרתק של מעורבות במהפכות שהתרגשו ברוסיה הצארית, ב-1905 וב-1917. רוטנברג החליט שעד תחילת מימוש התוכנית הגדולה שלו להקים תחנת כוח על הירדן, הוא יתרכז במימוש התוכנית הקטנה - הקמת תחנת כוח הידרו-אלקטרית על נהר הירקון (כן לא ייאמן, נחל הירקון שאנו מכירים היום היה אז נהר, לפני שהחלו  לשאוב ממנו מים במפעלי מים הגדולים של ימי המנדט ושל ימי המדינה!). גם הרברט סמואל הנציב העליון היהודי (שזה עתה נכנס לתפקידו) תמך במיזם. 

ערביי הארץ החלו למחות נגד הגשמת תוכנית הירקון, ונגד מסירת מפעל כה חשוב לידיים יהודיות וציוניות, ורוטנברג ניסה להוכיח להם ולבריטים שהמפעל ייטיב עימם. בשנת 1921, לאחר מאמצים רבים הצליח מסע השכנועים שהוביל רוטנברג והוא קיבל זיכיון לפיתוח תחנת חשמל על הירד ועל הירקון, (זו האחרונה נועדה להיות תוכנית הניסיון).

הסערות והויכוחים סביב מפעלו של רוטנברג בבריטניה לא תמו, והתנגדות בעלי האדמות באזור הירקון הביאו לכך שרוטנברג נאלץ להקים במקום התחנה על הירקון, תחנת כוח מונעת בדלק, עקב התנגדות ערביי יפו הוקמה התחנה בתל-אביב הקטנה ולא ביפו העיר המרכזית והגדולה באותה העת. זו היתה תחנת הכוח הראשונה בארץ ישראל, שפעלה מטעם "חברת החשמל ליפו בע"מ " מייסודו של רוטנברג. התחנה שנבנתה תוך 9 חודשים, נקראה בהתכתבויות עם העירייה "תחנה חשמלית קלורית". כיום מצוי  מבנה התחנה, (המתכנן היה האדריכל יוסף ברלין) בין רחובות דרך בגין לרחוב החשמל. הציוד המכאני לתחנה הובא מגרמניה אך את העבדוה ביצעו כוחות מקומיים.

חוזה נחתם עם עיריית תל-אביב על הספקת החשמל. קווי החשמל החלו להימתח בעיר ורוטנברג עד מהרה יהפוך להיות מילה נרדפת לחברת החשמל. ואז הגיע היום המאושר שבו הוארו רחובות תל-אביב באור יקרות -10 ביוני 1923. באותו יום בערב נאספו תושבים מתל-אביב לחזות באור הניזון מהחשמל מתחנת הכוח הראשונה בארץ. ד"ר נאור מביא את התיאור שהופיע בעיתון הארץ, בספרו ברכת החשמל:
"ובשבע שעות לפנות ערב היה הכל מוכן לניסיון, בחצי תשע בא ה' רוטנברג [...] לרחוב נחלת בנימין קרן אלנבי, נכנס אל הטרנספורמטור ובעצמו שלח את הזרם מן התחנה, שהאיר 6 עששיות גדולות באור מבריק. מיד התאסף קהל גדול, שמילא תא הרחוב וערך אובאציה [תשואות] סוערות לרוטנברג והריע לכבוד בקריאות הידד" (הארץ, 12 ביוני 1923).

בעיתון דואר היום נכתב כעבור שלושה שבועות:
"העבודה החשמלית מתפתחת יפה. כבר נקבעו רשתות חשמל בתל-אביב וביפו והוכנו המכונות המולידות את הכוח החשמלי [...] הזרם החשמלי התחיל להניתן עוד ביום כ"ה ליוני החולף." (דואר היום, 06 ביולי 1923, עמ' 4)


משעשע לחשוב שהתחנה הפיקה חשמל בעוצמה של 300 קילוואט ולימים הוסיפו לה מנועי דיזל שהפיקו יחד 4 מגוואט.
היתה זו הוכחה נוספת ליכולת הכוחות החדשים ביישוב העברי להקים מפעל תשתית בארץ יש מאין. והוא היוו גם חיבור ייחודי בין העברית הראשונה ושאיפת תושביה לקדם בה את המודרנה לאחד מסמלי המודרנה - אור החשמל...

כך יכול היה נחום גוטמן בספרו "עיר קטנה ואנשים בה מעט" לתאר את הדלקת פנס הרחוב הראשון - אם תרצו, הפנס העברי הראשון, באחוזת בית ולציין בתום התיאור הציורי של הדלקת הפנס על ידי יחיה מדליק הפנסים:
 
"אלפי פנסים נדלקים ערב-ערב נדלקים ברחובות תל-אביב. בחשמל, בלחיצת כפתור.
אין הם מעמעמים את אור הפנס הראשון."

(נחום גוטמן עיר קטנה ואנשים בה מעט, 16)

חג חנוכה שמח!


 
תגובות הוסף תגובה הוסף תגובה


תפריט דף הבית טלפוןפייסבוק